י"ד אייר תשס"ו, 12/05/2006
אחורה בזמן (או: תמונה אחת שווה אלף מילים)
באחד הערבים שלפני יום העצמאות נשאלתי "נו משה, מה אתה עושה ביום העצמאות ?"
לשואל עניתי שאני לא יודע, אבל אחר כך צפו בראשי תמונות מימים אחרים.
חשבתי לא מעט מה לכתוב, אבל לאחר לא מעט זמן שבו כתבתי ומחקתי, ושוב כתבתי, ושוב מחקתי פשוט התייאשתי מלכתוב.
קצת אחר כך (ותודה למי שגרמה לי לעשות את זה) חיפשתי תמונה מסויימת במחשב שלי, ומצאתי מזכרות ממקומות שהיו ואינם עוד.
בסופו של דבר החלטתי לתת לתמונות לדבר במקומי.
"השרשרת האנושית": מפגן ענק שבו רבבות יהודים כיסו קילומטרים על גבי קילומטרים.
מי בתקשורת שהיה מעוניין להשכיח את זה, עשה מלאכתו נאמנה.
האמונה התמימה לפיה הפגנות דמוקרטיות יעצרו את הגירוש
קצת אחר כך, בשבת תשובה, נסעה קבוצה של חג"סניקים אמיצים של עזרא (כל השאר, או הוריהם השתפנו משום מה), לבקר ביישובי גוש קטיף המיועדים להחרבה:
כמה עזראים/ות על החוף ביישוב שירת הים
בחול המועד סוכות, נסיעה מאורגנת מהתחנה המרכזית פ"ת לצפון השומרון. כל הסיפור כחצי שעה נסיעה.
אמרתי פעם שאני קרוב מאוד ל"גבול הישן" ?
בתים בישוב חומש על רקע נופי השומרון
יצירת-אומנות בכפר האמנים שא-נור.
לבושתי אומר שאת שם האמן - שכחתי
אחר כך הייתי עסוק בצרות אחרות (ובתפילה שהגירוש יפול איפשהו בדרך), ובחול המועד פסח חזרתי לטייל.
בדרך מנווה דקלים לחוף הים
חוף הים המדהים. צילום: דודי גנוט
עבר החג, הגיע יום העצמאות. גם שם עשתה המצלמה של הפלאפון את עבודתה נאמנה.
יום העצמאות בגוש קטיף. ים של אנשים שבאו לעודד ולחזק
יומיים לפני תשעה באב, תפילה מעומק הלבליושב במרומים שיעשה משהו לקראת הפשע שבדרך:
לרחבה אי אפשר היה להיכנס. לאחר טיול ארוך על גגות העיר
העתיקה, הצלחתי לתפוס בערך רבע או שליש מהמשתתפים
בשמיים רצו אחרת, וכך הגענו לעיר אופקים, שם, באמצע הלילה, עלינו על אוטובוס שאף אחד לא הזמין, ואף אחד לא באמת יודע לאן הוא הולך ליסוע.
עם שחר, כלבי האמסטף בתחפושת בני-אדם המכונים יס"ם, תפסו אותנו.
אם ראיתם פעם איך אריה או חיית-טרף אחרת טופסת את הקורבן שלה, כך כוחות החוק תפסו את הפושעים המסוכנים.
נדחסנו משהו כמו 80 איש באוטובוס הצפוף, ונחטפנו היישר למחסום כיסופים, שם ראיתי את השלט האדום והאנטישמי שעל פיו אסור ליהודים (להבדיל מערבים תושבי ישראל) להיכנס לחבל עזה.
הנה נבל אחד במשטרת כיסופים שמונע מאיתנו לצאת מהאוטובוס
בשביל לשתות או ללכת לשרותים.
ראיתי במו-עיניי את הרשעות של מפקד משטרת כיסופים דאז, רון יהודה ימ"ש. הנ"ל דאג לפרנסתם של הרבה מאוד רופאים...
אחר כך ייבשו אותנו משך יותר משלוש שעות, ולבסוף הגענו, יחד עם עוד כ-300 פושעים, לרחבת הכלא בבאר שבע
אוייבי העם והמדינה ברחבת כלא "דקל" בבאר שבע.
איכות התמונות יחסית ירודה, לאור העובדה שהן צולמו ברובן בידי טלפון סלולארי עם מצלמה בסיסית (איכות VGA).
אחד מלקחי הגירוש בעיניי, היה העובדה שקניתי לעצמי מצלמה איכותית בהרבה, ובמקביל גם השקעתי לא מעט זמן באימונים ובצילומי-סרק על מנת שהתמונות הבאות שיצאו מתחת ידי יהיו טובות בהרבה.
