ליל שימורים ושלישייה עם בירות

אז הייתי שם, בכיכר מגן דוד יום חמישי בלילה.

באמת שהתכוונתי להגיש עזרה ראשונה ודחופה לעם ישראל המסתובב בכיכר עם בקבוק בירה, משוכנע שרק אניד עפעף וכולם יעמדו בתור לשמוע כמה טוב להיות יהודי.

המציאות הייתה שונה לחלוטין. אני נכנס לסחרחורת קלה של ייאוש. היי יהודים תתעוררו, נכון אני לא ממש משיח על חמור לבן, אבל אני מלא בכוונות אדירות לעזור לכם לצאת מהבוץ. אופס.... נסחפתי מה? 

עובר עוד יהודי ועוד אחד, ודווקא מתחילות שיחות נחמדות שנהפכות מהר מאוד למונולוג של הבודדים, הבדידים החיים בארץ לא להם. (טוב, אני פה בעיקר להקשיב....)

ניגש אלי יהודי אומר לי : "שלום עליכם" ואני עונה לו "עליכם שלום" והוא זורח מאושר מסביר שהוא עשה קידוש לבנה לפני כמה דקות ואני השלישי שהוא אומר לו "שלום עליכם". אני מתעודד קצת ומצפה לשינוי המגמה, אך לשווא. עוד אחד ועוד אחד ומתחילה להסתמן תמונה מבהילה.

פגשתי אצל רבים את תסמונת הרווקים המיואשים מהזוגיות מהאפשרות והצורך להקים בית בישראל. כשסיפרתי לאחד כי אני נשוי זה 25 שנה ולנו הרבה ילדים, הוא חטף שוק
פגשתי אצל רבים את תסמונת הרווקים המיואשים מהזוגיות מהאפשרות והצורך להקים בית בישראל. כשסיפרתי לאחד כי אני נשוי זה 25 שנה ולנו הרבה ילדים, הוא חטף שוק. הוא טען בתוקף שאני חי במציאות הזויה ומדומה, ולא יתכן שטוב לי. בתשובה לשאלה האם הוא קורא ספרים, הוא ענה לי בבוז שחבל על הזמן, והוא מעדיף לראות סרט טוב! אז מי בדיוק חי לו בסרט? מדד מצב רוחי בירידה מדאיגה, ריבונו של עולם, זה הרי העם שלך כמה כבר אפשר.

עובר לו יהודי ברחוב. דווקא נראה נחמד. אני ניגש אליו ומתפתחת שיחה.

שלום,  מה נשמע ,  מאיפה ולהיכן יהודי? ומה יהודי עושה, ואיך הפרנסה?  ב"ה הוא עונה:  עובדים קשה ולא חסר דבר.... מי שעובד שיש לו הכל!

ומשפחה וילדים? אני שואל ושוב מקבל מקלחת קרה של ייאוש ובוז וחוסר אמון ובריחה מהמציאות.  מצב רוחי בירידה, ואני מתחיל לחשוב שאני לכאן כבר לא חוזר ואריאל לביא שיחפש לו מחזירים ומקרבים אחרים, העסק לא בשבילי.

עדיין לא יודע שהקב"ה מכין לי את השיעור מספר אחד בעסקי קירוב הלבבות.

זהו זה, השעה שתיים אחר חצות ומתחילים לקפל את השולחנות ואני חש הקלה... חוזרים הביתה לאלון מורה לבועה המתוקה והנהדרת שלנו למקום שטוב לחיות בו, למקום שאין בו ייאוש כלל.

הולכים למכונית החונה מרחק כמה רחובות ובדרך עוברים ליד עוד פאב, אחד מיני רבים, על המדרכה חונים שלושה חבר'ה עם בירה ביד
הולכים למכונית החונה מרחק כמה רחובות ובדרך עוברים ליד עוד פאב, אחד מיני רבים, על המדרכה חונים שלושה חבר'ה עם בירה ביד.  אנחנו ממהרים לדרכנו ואז אני שומע אחד מהשלושה מברך בקול רם: "שהכל נהייה בדברו". אני נעצר וחוזר אחורה.

המברך, בחור צעיר עם פירסינג על כל חלקה פנוייה מביט בי בזחיחות דעת ואומר לי : בשבילך זה אולי משהו, אבל בשבילי זה לא כלום, וחוצמז'ה אני  גם יכול לברך בורא נפשות רבות אבל רק אחרי שאגמור את הבירה.

אני מביט בו ואומר:  גם אני דתל"ש, אנחנו שנינו מאותו הכפר, מאותו עניין, מכאן ואילך מתפתחת שיחת מדהימה עם השלישייה ומהר מאד אני שוכח את האכזבות והייאוש. שכחתי שאני בדרך הביתה למקלט החמים והנעים של אלון מורה והזמן רץ פתאום מהר. בסופה של השיחה אני משאיר לחבר'ה את הספר "חיים של אהבה" והם מה זה מתלהבים ופתאום הכל נראה אחרת...

ואני מבין שקבלתי עכשיו את השיעור מספר אחד בקירוב לבבות, שיעור בענווה, במוכנות לעבודה קשה, עם סף נמוך של ציפיות והבנה שאנחנו כאן בשביל הקב"ה, לא שביל האגו שלנו. שאנחנו מחויבים להשתדלות ולא לתוצאות. שאנו מחויבים לענווה כלפי שמיא ולאהבה כלפי עם ישראל. זה לא חוכמה להיות יהודי טוב באלון מורה (בלי להעליב חלילה מישהו מהאנשים הכי נפלאים שיש בעולם), אלא חכמה גדולה לרדת, או עם תרצו לעלות, למקום הכי נמוך היום בעם ישראל. ועכשיו אני מבין טיפה יותר טוב מה פירוש להיות בן של אברהם אבינו, ואת החשבונות אני אשאיר לרואה החשבון הראשי, אבינו שבשמיים.

אריאל אל תשכח לקרוא לי בפעם הבאה!

-----------------------------------------------------------------------------------
הצטרף למהפכת התשובה ויחד נחזור לכל חלקי ארצנו האהובה בבניין ירושלים עיר הקודש בב"א!
לתרומות ולהצטרף לפעילות:
אריאל דורפמן 052-5665588,
אריאל לביא 052-6070466