יש לי יום יום חג

שבוע שעבר ביקרו אותי שתי חברות מישראל לשבוע של חופשה וקניות בעיר הגדולה. מעבר לכיף הגדול שבביקור ולד"ש החם מישראל הביקור שלהן החזיר לי קצת ראייה "ישראלית" של המציאות כאן. לא שאיבדתי את הישראליות שלי, להפך, רק אתמול קיבלתי עוד "הלם תרבות" קטן, היום מתקיימים בחינות סוף סמסטר של התלמידים ואתמול הם השתחררו מוקדם כדי שיהיה להם זמן ללמוד, הלוואי שהאולפנא שלי היתה נותנת לנו זמן ללמוד למבחנים וזה אפילו עוד לא הבגרויות (או המקבילה של הבגרויות כאן). חזרתי מאוחר יותר בערב לבית הספר וכשנכנסתי לאולם ספורט הרגשתי בסרט, כל האולם היה מלא בשולחנות מסודרים בטורים, סביב כל שולחן היו מסודרים שלושה כסאות מכל כיוון, אולם בחינות ממש. ישר עלתה לי לראש הסצנה מתוך הארי פוטר של הבחינות סוף סמסטר שהוא נבחן. עכשיו כל התלמידים יושבים סביב השולחנות, בשקט מופתי ועושים את הבחינה, המורים מסתובבים באולם ומשגיחים/ עוזרים רק חסר ינשופים מעופפים בחלל החדר...

בקיצור, כדי לתת לחברות שלי קצת טעם של אמריקה וגם כדי לסמן וי על "שופינג" לקחתי יום חופש מבית הספר ונסענו לוודבורי קומינגס (עכשיו כל מי שאי פעם היה באיזור ניו יורק ויודע על מה אני מדבר אומר לעצמו אאאהה...) המקום הוא קניון אאוט לט ענק של חנויות מפעל של המותגים הכי נחשבים - נייקי, גאפ, וכו' הגענו לשם בערך ב11 בבוקר והיינו שם עד דקה אחרי סגירה ב6 בערב. מזל שחנות ההשכרה ממנה שכרנו את הרכב ליום נתנה לנו מיני ואן במחיר רכב רגיל כי כמות השקיות שמילאה את הרכב לא היתה מביישת את עגלת הקניות המסורתית לראש השנה שתמיד מפרסמים בעיתונים לפני החג. המקום ענק ולמרות השעות שבילינו שם בקושי הגענו לרבע מהחנויות שיש שם. בדרך לשם הזהרתי את הבנות שכרגע אנחנו נמצאים בין סיילים ושאין הרבה למה לצפות, הסיילים של סוף שנה הסתיימו ורק השבוע מתחילים הסיילים של ולנטיינז דיי (חג האהבה) ופרזידנטס וויק (שבוע הנשיאים). התרבות האמריקאית פשוט חיה לה מחג לחג ומשבוע סיילים לשבוע סיילים (הנחות בעברית). כבר מתחילת שנה שמתי לב לכך שלא עובר יום בלי שאין קישוטי רחוב, פרסומות, מודעות שלא מפרסמים את החג הבא. הם פשוט חיים בסרט אחד גדול. הסמן המרכזי שלי הוא השכן שלנו בפינה של הרחוב, יכול להיות שכבר כתבתי עליו לפני כן, עוד לפני שהגענו סיפרו לנו על השכן הזה, הוא משקיע כמויות של זמן וכסף בקישוט הבית שלו לפי החג המתקרב. בתחילת השנה זה היה האלווין (ליל כל הקדושים) עם דלעות ומכשפות אח"כ חג ההודיה עם דלעות?? ותרנגולי הודו (מלשון הודיה...) אח"כ "תקופת החגים" של חג המולד וסילבסטר עם סנטה קלאוס ואיילים ועץ אשוח מקושט ומה לא, צחקנו עליו שהוא מתחרה עם התצוגות בחנויות הגדולות בעיר, מייד אחרי החגים הוא תלה לבבות וקופידונים כמובן לקראת ולנטיינז דיי. נראה כאילו הם לא יכולים לעבור שבוע בלי ציפיה לחג הבא ולאטרקציה הבאה שתגיע "נקטס וויק אנד", בכל שבוע יש פרסומות חדשות לסייל הגדול הבא, הנחות מטורפות לקראת יום מרטין לותר קינג, לקראת פרזידנטס וויק אנד. בכלל אירוע מוזר, מסתבר שבהתחלה היו חוגגים כאן את יום ההולדת של כל נשיא ונשיא אבל משהתרבו הנשיאים ואי אפשר היה להקדיש לכל אחד ואחד יום חופשה לכבוד ביאתו לעולם הזה הוחלט על סופשבוע אחד בו יציינו את הולדתם של הנשיאים כולם, ואין כמובן נציין מאורע חשוב זה?? בסופשבוע ארוך של סיילים כמובן, אז עכשיו מסתובבים ברחובות אנשים במדי חיילים מתקופת מלחמת העצמאות האמריקאית ומכריזים בקולי קולות "By George (במבטא בריטי כבד) there's a great sale this weekend!!".

אנחנו החלטנו לחגוג את החג במיטב המסורת האמריקאית ולכבוד החופשה (יש לנו שבוע חופש, מי אמר שלומדים משהו בבתי הספר כאן??) אנחנו טסות לאקלים קצת יותר חמים - לפלורידה. תמיד רציתי לכתוב את זה, המדור יוצא לחופשה קצרה!! נחזור עוד שבוע.

נ.ב. מזל טוב על השלג בארץ מי היה מאמין שנקנא בימי שלג בישראל מכאן, השנה עוד לא ממש זכינו לסופת שלגים רצינית כאן אבל אם כבר אז עדיף בישראל.

תמיד בשמחה,

יעל.