בגובה העיניים

מרבית מן הזמן שלי בתור אדם המקטלג עצמו כ"דתי" אני עסוקה בשאלה: כיצד להחזיר אנשים בתשובה, גם אם זה נעשה באופן בלתי מודע.

רצה הא-ל ונולדתי לסביבה שאינה מכירה כ"כ בדת. עם השנים עשיתי תשובה, וכמו כל אדם בעל תשובה ששתי לפזר את המתנה שקיבלתי כדי שגם כל השאר יוכלו להנות ממנה. מהידע המצומצם שרכשתי בשנים שהתרועעתי בחברת "חילונים" יצא לי להכיר אותם קצת מקרוב. ומאוד חשוב לי לומר: "מה שרואים מכאן לא רואים משם"...

בכל ערבי המפגשים בסופי השבוע עם חברי ה"חילונים" מעברי, בכל שיחה, נושא ופוזיציה לא הצלחתי להמנע מלדבר על דת. אחוזת אורות, מנסה לעטות על חברי את הערכים שמטפטפים אל תוך הפינה הקטנטנה בראשי, והם- כלום לא מזיז אותם.

יום אחד חברה התקרבה אליי בצד ואמרה: "תשמעי אם הייתה לנו אי פעם קירבה לדת, דיבורים כאלה רק מרחיקים אותנו".
מהיום הזה ואילך חדלתי מ"להפיץ" והתחלתי שומרת לעצמי את "אוצרותי הדתיים".


יום אחד חברה התקרבה אליי בצד ואמרה: "תשמעי אם הייתה לנו אי פעם קירבה לדת, דיבורים כאלה רק מרחיקים אותנו".
אישית, חשתי שנכשלתי במשהו ורציתי לחלוק זאת על מנת שאנשים נוספים ידעו כיצד לא לפנות לחילוני. בכלל, זוהי עבודה שלא מיועדת לכל אחד, מי שלא יודע כיצד לגשת ליהודים, כלומר, לא חש אותם ולמד אותם, לדעתי לא יצליח להאיר את הנקודה הפנימית שבקרבם.

המצב הרגיל הוא, שההסתכלות של החילוני כלפינו היא קשה. קשה מאוד לחדור לליבו מבלי לעשות זאת עם שמץ של כפייה, מלבד זאת תמיד יש איזושהי תחושה באוויר של עליונות מצד זה שבא להפיץ את הדת, זוהי תחושה שאני לראשונה הרגשתי בניצני התשובה שלי.

אחרי מה שחברתי אמרה לי, הבנתי שכמו שלי היה תהליך מיוחד בגילוי מציאות ה' בעולם, כך כל אחד זכאי לתהליך זה! התחלתי לראות את הטוב ביהודי באשר הוא. אז חשבתי שהקרקע טיפה יותר מוכנה מבחינתי לפעול בנושא התשובה, אך עדיין לא ידעתי כיצד לגשת לעשייה.

מפגש יחיד בחנוכה עם תנועת "קוממיות" עשה את כל ההבדל.

תנועת "קוממיות"- תנועה שקמה על מנת להבריא את השורשים הרוחניים והמעשיים של הזהות היהודית.
בין פעולותיה של התנועה היא עוסקת בקירוב לבבות באמצעות דוכני הסברה במוקדים מרכזיים, שמהם נוצרות חברותות ברחבי הארץ.

בחנוכה בשנה שעברה עשתה קוממיות יד אחת עם מדרשת אביב. נפגשנו עם אריאל לביא מהתנועה שהסביר לנו כיצד פועלים.
הבנות התחלקו לשתי קבוצות. קבוצה אחת עברה בבתים ברחובות מסוימים בתל אביב והציעו לדיירי הבתים להדליק נרות יחד והסבירו על החג בהרחבה מהזוית האמונית.

הקבוצה השניה עמדה בדוכנים, חילקו סופגניות וניסו לשוחח עם אנשים בנוגע לחג החנוכה.

יצאנו לדרך. נציגת קוממיות, שתי בנות ממדרשת אביב ואנוכי.

הדוכן שלנו הוצב בדיוק בכניסה לקניון עזריאלי, בהתחלה לא ידענו איך לשלוט במצב, נציגת קוממיות כבר "תפסה" שתי עוברות אורח לשיחה מעמיקה ככל הנראה.

אנחנו השלוש בהינו אחת על השניה תוהות כיצד "נקפוץ למים". והנה ניגש אלינו בהליכה מהירה בחור אחד צעיר שנראה מכובד למדי בחליפתו המחויטת, שלף את ארנקו ושאל בחטף: "כמה עולה סופגניה"?! וחברתי השיבה לו מיד: "עולה בחיוך". אותו הבחור חייך מיד סינן תודה, וסר לדרכו.

חבורת נערים שחלפו על פנינו בסקייטבורד שאלו בציניות האם הם בארץ ישראל, כנראה בשל הנחמדות ללא התמורה שהפגנו.
חייל אחד זרק: "כל הכבוד לכם"!

יכולנו לראות כיצד דעות קדומות, סטיקרים ותוויות מתפוררות ממש לפנינו. ממש אנושיות אמיתית.

אחד ההישגים היותר מדהימים מבחינתי באותו מעמד היה כאשר הצלחנו להרגיש את האנשים שעמדו מולנו. בתחילת הערב קיבלנו דף שאותו היה עלינו למלא בשמות ומספרי טלפון של אנשים שיהיו מעוניינים בעתיד להמשך קשר עם מישהו "חבר", "שותף" שישוחח עימו על יהדות.

בסוף הערב הצלחנו למלא את כל הדף בשמות ומספרים של אנשים- שמעולם לא הדליקו נרות חנוכה בביתם, שיודעים מיהו דתי- רק מעמדתה השקרית של התקשורת ושהיהדות לא היוותה להם שום אבן דרך במהלך חייהם.

הערב הזה היה גדוש בהתרגשות מהולה בתחושת שיתוף ושיוויון. לדעתי, הצלחנו לגשת אל לב האנשים, דרך הסברה בגובה העיניים.
חשוב להדגיש כי למען קירוב לבבות יש לבוא מתוך כנות, תחושת שיוויון וחלילה לא ממקום מתנשא.


חשוב להדגיש כי למען קירוב לבבות יש לבוא מתוך כנות, תחושת שיוויון וחלילה לא ממקום מתנשא
אני חושבת שזה שגוי לומר ש"איכות הנוער הדתי עולה בהרבה מהנוער החילוני", גם אם זוהי אמת לאמיתה! צריך לזכור שמדובר בציבור יהודי. יהודי נברא בצלם א-לוקים, הוא טוב מטבעו, מכורח הנסיבות נולד לתרבות מושחתת. חשוב מאוד שנראה את זה. ברור שזה לא אומר שהוא צריך להישאר כפי שהוא- חילוני, אלא להיפך צריך לסייע לטוב שבו למצוא אפיקי ביטוי מעשיים.

הציבור הדתי בעיני הרבים מייצג את "המוסריות", וכאשר אנו חוטאים בה, אנו נתפסים "בקטנות".

הדתי כמעט תמיד שרוי תחת עיניים בוחנות, הנוחות הנפשית בלהיות שייכים לציבור מגובש עם דרך יחסית ברורה משדרת לחילונים: לא באמת אכפת לי ממך. ואם ממנו לא אכפת, מגיעים למצבים שעם כיפה על הראש, גם מחבר דתי, לא אכפת! וזה מה שמרתיע את החילוני מלהעיז להיכנס לחברה שכזאת של "דתי צבוע" או "דתי מושחת" וכו'... ואלה מילים שבאות מפיהם של אנשים, ששמעתי במו אוזניי ואני כמובן, רק כלי לציטוט.

אנחנו ציבור קדוש ויקר עם כוונות טובות וטהורות, אך לפעמים אנחנו מתפספסים שלא בכוונה. ומריחים מאיתנו עליונות בשטח. על כן לעניות דעתי צריך להחזיר בתשובה בסופר, בתחנת האוטובוס ובמסדרון האוניברסיטה. אבל לפני שניגשים, צריך להרהר דקה במטרה: מולי עומד יהודי שבמהותו הוא בוודאי לא פחות ערכי ואיכותי ממני, אולי לא רואים זאת כעת, אך עם האמונה יבוא הביטוי לכך!

יישר כוח ובהצלחה!

--------------------------------------------------
רוצה גם אתה להיות חלק?!
התקשר עוד היום:
לאריאל 052-6070466
ידידיה 052-5665029
לתרומות (נא לציין עבור "אגף התשובה"):
בנק לאומי סניף גבעת אורנים 797, מס' חשבון 27779/49.
לתרומות בכרטיס אשראי: 03-7563146 24 שעות ביממה