כמה תובנות על קור שלמדתי בחודש האחרון:
שלג יפה רק כמה שעות אחרי שהוא יורד, אחר כך הוא הופך לקרח מעצבן ומסוכן.
כפפות, צעיף וכובע הם הכרחיים בכל יציאה ממקום סגור
לא כל המגפיים מתאימים למזג אוויר גשום
שלא כמו בגן שלוליות הן לא דבר שכיף לקפץ בתוכו במיוחד לא עם נעלי ספורט
לא כדאי לתכנן טיול חורפי עם תחזית לשלג כבד
יש כזה דבר ללכת על המים!!!

כמו כל ישראלית מצויה חשבתי לעצמי בתחילת החורף, כמה כבר יכול להיות כאן קר יותר מישראל?? אני ותיקת שלגים בגוש עציון וחורפים רבים בירושלים, מה עוד אפשר לחדש בתחום?? אז זהו שטעיתי בענק. דבר ראשון שלמדתי היה להמיר מעלות פרנהייט לצלזיוס באופן אוטומטי – האמת שזה די פשוט, או לפחות ככה אמרו לי, פשוט מחסירים 23 מחלקים ב-5 ומכפילים ב-9 או משהו כזה. אני בנתיים גיליתי שיטות משלי לנחש את מזג האויר, בעיקר ע"י מחקר מעמיק של התמונות הקטנות שהערוץ המטרולוגי שם ליד כל יום, כמה פתיתי שלג שמו על יום שלישי? רק שלוש, אז זו תחזית קלה לשלג, יותר מחמישה, זה כבר 10 מעלות מתחת לאפס ויותר. כמובן שעל כל תחזית שלא תהיה אני מוסיפה עוד כמה מעלות לכפור שיש בבית מדרש, איכשהו עם כל התכנון המדהים של בית הספר שלנו יוצא שכל החימום "בורח" דווקא מבית המדרש, אז כל בוקר אני מתלבשת בסגנון הבצל (olgers are like onions – they have layers), לפי מערכת השעות של אותו היום. היום מתחיל עם 2-3 שכבות שעולות או יורדות לפי מיקום השיעורים במשך היום, עליתי לקומה 4 - סבבה אפשר להוריד את הסוודר, קומה 3 – נו טוב רק את הצעיף.
לפני כשבועיים סוף סוף זכיתי לחזות בפלא המדהים של יום שלג. קמנו לבוקר שמשי (יחסית כמובן), שמתי רק שכבה אחת וצעיף (יש לי כבר ארבעה צעיפים כאן), כשהגעתי לבית הספר קיבלתי מייל שהודיע על כוננות פינוי במצב של שלג. אמנם אצלנו היום התענן קצת אבל כוננות שלג??? לקראת הצהריים לאט לאט יותר ויותר תלמידים נקראו למזכירות והורים התחילו לאסוף אותם, מסתבר שבניו ג'רזי שקרה יותר מניו יורק כבר התחיל לערום שלג וההורים כמו כל הורה אמריקאי טיפוסי התחילו להילחץ. עד מנחה המנהל כבר הודיע על יום שלג ושהלימודים מבוטלים, בחוץ ירד ברד עדין, עדין בזה שאם הסתכלת דרך החלון היית צריך להתאמץ לראות אותו אבל אם עמדת בחוץ זה כאב מאוד. בקיצור לאור היום החורפי שנכפה עלינו החלטנו לחגוג את היום כהלכתו הכנו מרק, הבאנו סרט "מישהו לרוץ אתו" ובילינו את אחר הצהריים/ ערב בגעגועים שורפים לירושלים ולחום של קיץ ישראלי.
החידוש הגדול ביותר מבחינתי הוא לא השלג ממש למרות שכל אמריקאי שאני פוגשת חייב לשאול – נו, אז איך זה חורף אמריקאי, וכמו תיירת ישראלית טובה אני עונה בספק פליאה ספק תדהמה ממש קר!! החידוש הגדול הוא מה שנשאר מהשלג, שלא כמו בארץ שאחרי יומיים שלושה השלג נמס ונעלם, כאן השלג נשאר ונשאר, אחרי כמה ימים הוא משחיר והופך לקרח מחליק, סכנת נפשות ממש. אז מסתבר שיש תקנה עירונית שמחייבת כל בעל בית לגרוף את השלג ולפנות את המדרכה שממול לבית שלו. מזל שאנחנו משכירות את הבית, כי לעמוד בחוץ בקור עם מגרפה ולחצוב שביל בקרח לא נשמע הכי אטרקטיבי. מה לעשות שבמאה מטרים בין הדירה שלי לבית הספר יש כמה בתים ללא בעלים כך שכל הליכה לבית הספר וחזרה היתה כרוכה בתמרון בין שני צדי הכביש למצוא את המדרכות המפונות ואת הנקודה הנמוכה ביותר בשלג שנערם בצידי הכביש כדי לחצות אותו בלי למלא את המגפיים בשלג. עשיתי את המסלול כל כך הרבה פעמים שערב אחד כשכן יצא לי לעלות בטעות על מדרכה קפואה זכיתי גם לחוות עוד חוויה מפוקפקת של החלקה ונפילה על הקרח – וזה ממש לא אטרקטיבי. בכל מקרה כבר יש לי רעיון לפטנט די מגניב – מפלסת שלג למדרכות, שילוב של שואב אבק ומפלסת שלג שיעשה את העבודה הקשה, אמריקאים בטוח ילכו על זה, עוד מכונה שתעשה את החיים קלים!!

כמו השלג שקופא ההרגשה היא קצת שאני קופאת כאן, הסניף יקר לנו קצת קופא על שמריו, אמנם יש לנו קבוצה נאמנה של 5-6 ילדים אבל הם כולם בני 5-8, שבת שעברה זכיתי להעביר מפקד בנ"ע עם 8 חניכים "גדולים" ועוד 3 חניכות חדשות בנות שלוש, מכל מקום הן עמדו דום הכי יפה וידעו לבקש יפה מאוד את הסנאק הצ'ופר של סוף הפעולה. הבעיה המרכזית היא שוב להוציא את החניכים מהבתים, כרגע אנחנו עומדות מול מספר פרוייקטים שאמורים להעלות את בנ"ע על המפה עבור גילאי ה-ח בקהילה אבל בינתיים ההרגשה היא שיש כל כך הרבה מכשולים בדרך. אפילו הדבר היחיד שיש לנו, הסניף בשבת בצהריים מתסכל בגלל הגיל הצעיר של הילדים. יש דברים שמצליחים לנו כמו עונג שבת שארגנו בבית של אחד התלמידים מבית הספר ומסיבת חנוכה אבל שוב לפעמים הסיפור של צעדים קטנים ו-baby steps פשוט מתסכל.
ובדיוק ברגע שבו כלו כל הקיצין הגיע הרגע לו חיכינו, חופשת חורף!! אחרי תכנונים ארוכים החל משבוע במכסיקו ויעדים "חמים" אחרים החלטנו לצאת, ארבעתנו שליחות ריברדייל, מורן ועינב שתי שליחות בוסטון ורויטל, שליחת מנהטן ברכב אחד לטיול בכיוון דרומה, כשהיעד הסופי היה שבת באטלנטה, תקצר היריעה או יקצר הבלוג מלספר את תלאות הטיול אבל רק נאמר שלתכנן טיול בחורף אמריקאי זה דבר לא פשוט. גם אחרי שחזרנו מוקדם ובמקום שבת בדרום המדינה בילינו שבת בניו ג'רזי הקרה (אבל היה כיף ותודה להדס וליטל שליחות טינק) ויצאנו לעוד יום טיול קצר בפנסילבניה עדיין הגענו עד לשמורה רק כדי לגלות שהיא סגורה לחורף. מצד שני מצאנו אגם קפוא והצטלמנו לידו כשמתניה, שליח תורה מציון שהצטרף, "נהנה" מהדאגה האמהית של כולנו הבנות כשהחליט לקפץ לו על האגם הקפוא עצמו.

כרגע מינוס 10 מעלות בחוץ והתחזית היא לסופ"ש קר יותר, לחופשת החורף הבאה מה שלא יהיה היעד יהיה טמפרטורה חמה!!

שבת שלום,
יעל.