קורא

בסוף השנה שעברה קיבלנו מביה"ס בו יושבת הישיבה את הספר "כששומעים סיפור זה אחרת" של צבי אייל, בזכות השיעורים שהעברתי במסגרת ישיבת 'בינות' בכתה א'. אך מכיוון ולאשת חיל שלי כבר יש עותק של הספר הזה, למרות יופיו והעניין הרב שיש לי בו, החלטתי לסור במהרה ל"צומת ספרים" על-מנת להחזירו ולקבל תמורתו זיכוי, בהנחה שביום מן הימים אמצא את הזמן להחליפו...

לא כל מה שחושבים אומרים
לא כל מה שאומרים כותבים
לא כל מה שכותבים מדפסים
לא כל מה שמדפיסים מפרסמים.

מאז ועד שבוע שעבר נח לו הזיכוי בתוך ארנקי כאבן שאין לה הופכין, מונח שם ואני איני יודע מה לעשות עימו, והנה שמעתי על הספר 'מקימי' של נעה ירון-דיין וקיבלתי עליו המלצות רבות, ויותר מכך בשמחת-תורה כשהיינו אצל חברים בסניף בית-דגן ושם החברות של אשת-חיל המשיכו לספר בשבחו של הספר על התוכן והסגנון. קיבלתי החלטה והייתי צריך רק זמן כדי לסור לקניון לצומת ספרים להגיש את הזיכוי עבור 'כששומעים סיפור' ולקבל תמורתו את 'מקימי' בעודי חושב שמדובר בספרים בעלי מחיר דומה.
אך בהגיעי לחנות נתבשרתי שמחיר ה'מקימי' גבוה מעט, כבר החזרתיו למדף במחשבה שאנסה לקנות אותו דרך אחד הדוכנים הדתיים או דרך 'מעייני הישועה' שמוכרים אותו במחיר זול יחסית, והמוכר מציין לי יש לנו מבצע ספר שני ב20- שקלים. עכשיו התחיל להיות מעניין, ספר אחד אני יודע שאני רוצה- אבל האם יש ספר אחר כאן בחנות שיכול לעניין אותי?

ישר קפצו מול עיני ספרים רבים שנראים מעניינים, ששמעתי עליהם או קראתי חלקים מהם וברצוני לדעת מה יש בפנים, בניהם של משעלי , רגן וחגי דגן, סופרים שכותבים על הדת ועל דתיים דברים שתמיד מעניינים אותי – אך אליה וקוץ בה- הספרים אולי מעניינים, תמיד כיף לקרוא ביקורת או לראות מה חושב הצד השני (או במקרים רבים שבהם הכותב טוען שהוא הצד הראשון), אך אני איני יכול לתת את כספי לטובת סופר היוצא וכאילו מתנכר לדת.

בכלל זוהי החלטה שקיבלתי כבר מזמן, הרי מוזיקה אני יכול לשמוע בכל מקום מה שאני רוצה כמה שאני רוצה. לקרוא יהיה מעט יותר קשה, אך אם ארצה אוכל להגיע לכל ספר או מאמר. השאלה היא על מה אוציא את כספי. למשל, יוצא לי הרבה לקנות דיסק שכבר יש לי את כולו על המחשב וזה לא בשביל השירים אלא מתוך החלטה של גמילות חסד והכרת תודה לאמן על המוזיקה שנתן לי ושמשמחת אותי ולכן אני גם קונה דיסק להוסיף לרווחיו, אך יש מוזיקה רבה שאני שומע אך אין לי עניין שהיוצר שלה יקבל ממני קופונים, כך אני חושב ונוהג.

ועל-כך בא אני לזעוק: בזמן האחרון כל צעיר אוחז עט (או מקלדת) מרשה לעצמו לפרסם זאת ברבים וככל שהדבר יותר פרובקטיבי אזי יותר אנשים יכנסו לקנות וההוצאה והצעיר יקבלו עוד כסף, וכך קם לו אחד, חנוך שמו, וכותב את כל צרותיו וכעסיו על העולם. במקביל אליו קמים מאז יציאת הספר על אלוהים הרשע (להבדיל מאלוקים- שכך כותבים על ריבונו של עולם) כותבים בעיתונות ובאתרים הדתיים המרגישים צורך לענות לו ולתקוף אותו. לא קראתי את הספר, ולא אקרא אותו ולכן גם לא אוכל להגיב לכתוב עצמו, כי כל מה שאני יודע זה רק מהתגובות השונות, אך חורה לי כל העיסוק הזה בספר הבל שכזה. לדעתי כל הפסטיבל סביב הספר נותן לגטימציה למחבר, הרי זה מה שהוא רצה, לצאת פרובטיבי וכך יותר יקנו אותו והוא יעשה יותר כסף ו...

לסיום הסיפור, מצאתי בין מדפי הספרים את 'כוזרי' של ריה"ל משתתף במבצע, וכך יכולתי לקנות בשקט ובשמחה את שני הספרים. בכוזרי אנו לומדים בשבתות בע"ה, ועל 'מקימי' אשת-חיל נתנה הרבה ביקורות טובות.

לעיונכם :)