נקודות

ושוב עבר חודש מאז שכתבתי לאחרונה, מזל שאני לא כותב לעתון כי אז העורך כבר היה מעיף אותי מכאן.

והנושאים הם רבים שאפשר לכתוב עליהם, אך יש בי פחד שכל דבר שאני אגע בו אני לא אצליח לכסות אותו ולהביא אותו בגדלות הראויה לו, ועל-כן מן הצמצום הנושא יתקטן וחשיבותו תרד.

חשבתי לגעת בנקודה של דארפור, יש שם בסודן רצח עם!!! הם לא יהודים, אף אחד מן הצדדים אבל אי אפשר שלא לגעת בזה, הרגש היהודי שלנו- המצפון היהודי שממנו מפחדים כל העמים מחייב אותנו לנקוט עמדה. ואנחנו שותקים- כאילו סותמים את אזננו יש לנו מספיק בעיות משלנו.

אז אולי ניגע בנקודה משלנו, אחינו יהונתן פולארד , שבוי בכלא האמריקני כבר יותר מ7847 ימים. הוא אסור שם על כך שמסר לישראל מידע שהיה חיוני לבטחונה, על עונש שכזה נותנים בארה"ב 4 שנים ואילו אחינו יהונתן קיבל מאסר עולם שלא ניתן לקצבה, בריאותו קשה עד מאד והוא לא מקבל טיפול נכון ויש חשש גדול לחייו. כמו"כ מזלזלים בו בכל דבר יהודי-וצוחקים עליו. ובינתיים בארץ, אין שום נסיון מצד הממשל לעזור לו ולשחרר אותו משם והזמן פועל לרעתנו ולרעת הבריאות של אחינו יהונתן.

אז חשבתי לכתוב על נקודה יותר פשוטה, בה הנתונים ידועים ויש קונצנזוס בעם, גלעד שליט, אהוד גולדווסר ואלדד רגב, שלושת החטופים, כבר כמעט שנה שהם בשבי. יצאנו למלחמה על-מנת לשחררם ועדיין אין מהם סימני חיים. ועכשיו יש את השאלה המוסרית האם ראוי לשחרר אלפי מחבלים בשביל להצילם? מצד אחד לא מפקירים שבויים מצד שני הסכנה היא גדולה... ומי הוא הראוי להכריע בעניינים הללו?

וכך יש עוד הרבה נקודות, , מלחמה מול האויב הערבי שעל הגבול, מלחמה מול האויב הערבי שבתוכנו, מלמחה בתוכנו ממש בין הצדדים בעם, עוני- אנשים ללא בית, בעיות של אלימות, חוסר תושיה ועזרה הדדית בין החברים וכו' והנושאים הם רבים וככל שאני יותר מתעמק, יותר מנסה להבין אני יותר מרגיש חסר יכולת, כאילו אין באפשרותי לעשות משהו אמיתי. רק לכתוב נקודות, רק להזכיר קטעים, מה יותר מה פחות- אבל בזה מסתכם כחי. לכתוב מילה או שתיים, לצאת להפגנה, לצעוק בקול גדול, אך מה אני יכול לעשות על-מנת לעזור באמת – אנני ראש-ממשלה ואין לי ממון רב אני יהודי פשוט בעל מקלדת וטור באתר אינטרנט .

אבל אולי כן, אני יכול לעורר צעדים נשכחים, אני יכול לעורר גם את עצמי, ואז כשאנחנו מבינים את גדלותנו ואת מקומנו ורואים גם את כל מה שסביבנו, נשאר רק לזעוק אל בוראינו ולצאת בתפלה. כי זה המקום שבו אני מבין שאין לי מה להוסיף אלא להתפלל לבורא כל העולמים שיזכנו ויעזרנו בנקודות אלו ובעוד רבות שלא הפסקנו לגעת בהם- לעת עתה.