להיפגש עם דוסית אמיתית

בסוכות האחרון, קיימנו "סדנת תשובה" בתל-אביב. הגיעו חבר'ה מכל הארץ במטרה אחת – לראות את תל-אביב מחפשת את ה', ולנסות גם קצת להראות את הכיוון אליו...

החבר'ה שהגיעו שמעו שיעורים ועברו סדנאות מעשיות, אך גולת הכותרת הייתה – היציאה לשטח. דוכן, ארבעת המינים, פליירים וחוברות, ובעיקר – אוזניים קשובות ואור בעיניים – סך-הכל, כשבאים להציע תורה ליהודים, הנשמה כולה מתעוררת ומאירה גם את הפנים.

התגובות היו נלהבות, וגם ההצלחות – שיחות עמוקות אל תוך הלילה בין יהודים (כאלה עם כיפה, וכאלו בלי) על יהדות, מספרי טלפון שהוחלפו, חברותות שנוצרו, וכמובן הרבה סיפורים על מפגשים קטנים-גדולים... זה אחד מהם:

אנחנו היינו באמצע לדבר עם זוג בנות מחולון שבאו לתל אביב לחגוג באיזה מסיבה..(יום חמישי...u know...). למרות שזה לא היה נראה בכלל שיש סיכוי... אחרי כמה דקות שיחה, שאלתי אם יש איזה נושא שמעניין אותן ביהדות ושיהיה ממש כיף להיפגש מדי פעם וללמוד ביחד. הם ענו-"ברור!!" אז קבענו שנפגשים.

בדיוק כשהחלפנו מספרי טלפון, הכרנו את שירן.

היא עמדה שם, בצומת, וקצת בהיסוס שאלה: "אתן יודעות איפה זה רחוב אלנבי?". ענינו לה שאנחנו לא כל כך בטוחות איפה זה (אנחנו לא באמת תל אביביות..), אבל מה שבטוח, נלווה אותה לשם... אתם יודעים, 01:00 בלילה בת"א, לא הכי מומלץ להסתובב לבד...אחרי כמה "לא, עזבו, לא נעים לי.."  הרצון להרגיש ביטחון הכריע את האי נעימות והתחלנו ללכת.

בדרך התברר שהיא היתה עכשיו באיזה מסיבה והיא פתאום לא כל-כך הרגישה טוב (כנראה שתתה יותר מדי) ולכן החליטה לחזור לדירה שהיא שוכרת בתל-אביב יחד עם עוד כמה חברות.

פתאום, משום מקום, זה הגיע, יותר מהר משציפיתי - "את יודעת... טוב שאני פוגשת אותך!" היא אמרה, "החלום שלי זה לדבר עם דוסית! תגידי, למה, אבל למה את לובשת את החצאיות האלה?!"

וככה זה התחיל... (לא לפני שהיא הבהירה לי שהיא לא מאמינה בכלל, ואם יש מישהו שנגד היהדות-זאת היא...), והתחלנו לדבר - דיברנו על הכל, באמת הכל.

בדרך לדירה נתקלנו באחד הדוכנים, ושירן אמרה - "את רואה, הנה, הדוסים שמים את התורה שלהם בספרים ומנסים להרוויח על זה.."

"זה חינם", עניתי לה, אבל היא לא האמינה. אז התערבנו על זה, והחלטנו לעשות ניסוי...

עשינו את הסימולציה על בחור תמים מהדוכן שנבהל מהפרצוף המתוח שלנו... (אני בלב התפללתי שניפול על אחד נדיב שלא יקלקל הכל) והוא אמר "לא יודע, זה נראה לי בחינם...". שירן קצת התאכזבה, שאלה שוב "מה?בטוח זה לא עולה כסף?" בסוף היא לקחה חוברת, וגם הבטיחה שתקרא אותה.

באיזה שהוא שלב עברנו לתוך הדירה והמשכנו לדבר. לשירן עדיין היה קשה לקלוט שהיא פוגשת דוסית אמיתית - לא דרך הטלוויזיה, ועוד אחת שנעים לדבר איתה
כשהגענו לדירתה, התישבנו בכניסה והמשכנו לדבר על התורה, חופש, דתיים אבל בעיקר, בעיקר, דיברנו על החיים, על המשפחה, החבר, העבודה...

באיזה שהוא שלב עברנו לתוך הדירה והמשכנו לדבר. לשירן עדיין היה קשה לקלוט שהיא פוגשת דוסית אמיתית - לא דרך הטלוויזיה, ועוד אחת שנעים לדבר איתה. המשכנו לדבר, והיה לנו ממש נחמד יחד עד ש... פתאום כבר היה בוקר. החלפנו מספרי טלפון, חיבוקים והבטחות להיפגש.

בדרך חזרה חשבתי לעצמי שפה כל-כך קרוב אלינו, יש מלא אחים שלנו, שאפילו לא מכירים אותנו באמת. שמכירים אותנו דרך מסכים, הפגנות או סתם פרשנים. ושאם לכל אחד יהיה אפילו רק חבר אחד מת"א (או כל עיר אחרת) שיתן לו את ההזדמנות בכלל להכיר אותנו ואת התורה המדהימה שלנו - העם שלנו היה נראה אחרת. לגמרי.

--------------------------------------------------
רוצה גם אתה להיות חלק?!
התקשר עוד היום:
לאריאל 052-6070466
ידידיה 052-5665029
לתרומות (נא לציין עבור "אגף התשובה"):
בנק לאומי סניף גבעת אורנים 797, מס' חשבון 27779/49.
לתרומות בכרטיס אשראי:  03-7563146 24 שעות ביממה.

לילה לבן ומאושר בתל אביב

לילה אחד יצאנו לרחובות תל אביב העמוסים אנשים יקרים יקרים (ורצים,רצים..), לילה של יום חמישי, ואנחנו צריכים לשפשף את עינינו כדי להיות בטוחים שאכן לילה. המוני צעירים וצעירות שבחרו "להתפרק" הסתובבו ברחובות, בין פאב אחד למשנהו ובין מועדון זה לאחר. באנו להיפגש איתם ולהתקרב. שיחות מדהימות נוצרו שם, ובלילה הזה הופתענו מן הקלות שבדבר.

מעשה שהיה בי עצמי: ב-4 לפנות בוקר התחלנו כולנו (הבנות שהיו בסדנא) להתקפל כדי לחזור למשכננו הצנוע במדרשת "ראש יהודי". הרחובות התחילו להתרוקן, והיה צורך לחזור ולהפיק מסקנות מן הימים האחרונים. בזווית העין ראיתי את חברתי יושבת עם זוג צעיר על ספסלים ושקועה עמם בשיחה על אמונה (כמדומני). להפסיק אותה - לא היה לי לב, להשאיר אותה - היה לי יותר מדי לב... בקיצור, נשארתי מעט (לפחות כך חשבתי...) וחיכיתי לה.

ישבתי גם אני על ספסל, כאשר לפתע ראיתי זוג צעיר אחר חולף לידי ומעיף בי מבט צמא. חייכתי, ואמרתי להם שלום. הם חייכו חזרה, והמשיכו עוד צעד או שניים, וכמו בסרטים המצויירים כשפתאום הדמות מגלה שהיא עקפה משהו חשוב מדי. הם "חתכו" אחורה ושאלו: "אתם עושים שיחות אישיות?" לשמע השאלה התלבטתי מה לענות... לא ניסחתי את זה מעולם ככה - "שיחות אישיות"...יש לי עוד קצת זמן עד שאהיה מורה..., אבל מצאתי את עצמי עונה :"כן, למי שרוצה!" השניים תפסו את רגליהם ופשוט רצו והתיישבו לידי בספסל. (אגב, אני לא מגזימה, זו היתה חתיכת ריצה...)

לא ידעתי את עצמי מרוב אושר! לא פניתי אליהם, לא שאלתי לשלומם, לא כלום - הם התיישבו לידי. השיחה הלכה בערך ככה: "טוב, אז ככה - אנחנו ממש ממש נשמח, ואנחנו מאד רוצים לשמוע שיעורי תורה (אני זורחת). את יודעת, להכיר, ללמוד. זה ממש חשוב לנו (אני- וואו!), אבל לא להיות דתיים או משהו, פשוט להכיר את היהדות מדי פעם. אולי פעם בשבוע..."

ותוך כדי החבר'ה היקרים נתנו לי את מספרם, והיום הם "משודכים" לבחור דתי הגר באזורם, והם נגישים לגמרי לשיעורי תורה!

נכון שזה עושה להיאנח בנחת? ברוך ה'!

------------------------------------------------------------------
רוצה לקחת חלק?
זה הזמן להרשם בתור פעיל ולקבל עדכונים
וזה הזמן לתרום כדי להחזיק את מפעל התשובה!
אריאל לביא - 052-6070466
ידידיה ליבוביץ - 052-5665029
osimtshuva@gmail.com

הצעת חברותא בדרך לאוניברסיטה

כבר הרבה זמן רות קוראת בעלוני השבת כמה חשוב לנקוט יוזמה ולעזור לעמ"י לחזור בתשובה. אז יום אחד היא וכמה מחברותיה – נשואות טריות מאחד הישובים, הגיעו לת"א להציע לאנשים את הזדמנות חייהם: לדבר עם ה'!

מהר מאוד היא הרגישה בודדת כשעל פניה חולפים מאות אנשים בלי להסתכל אפילו. אמנם היו כמה אנשים שרצו להכיר את היהדות ולהתחבר לשורשים, אבל ההתלהבות מהמהפכה שתעשה באותו יום הלכה ונמוגה.

כמה שבועות אחרי – שגרת לימודים באוניברסיטה, היא וחברה חילוניה מהלימודים נוסעות במקרה ביחד לירושלים. מדברות על הא ודא ופתאום עולה בראשה אותו היום בת"א. אם יכולתי לעמוד באמצע הרחוב ולהציע לאנשים לדבר על יהדות, למה לא לזאת שיושבת לידי?!

והחברה - בטח! אני מאוד מאוד אשמח ללמוד קצת. זה מאוד מעניין אותי וממש לא ידעתי איך לגשת לעניין – אמרה ה"חילוניה"..
מאז ועד היום – יש להם חברותא! כנראה שזו ההגדרה היבשה למפגש המלהיב והמפרה שהם חוות מידי שבוע! והכי מצחיק שמי ששומרת על הקביעות זו דוקא ה"חילוניה".. רק שהם כבר לא יודעות מי מבין שתיהן עונה על ההגדרה הזאת..

אגף התשובה של קוממיות הציב לעצמו מטרה – "לכל יהודי יש חברותא" ואכן בחסדי שמיים מרובים יש כיום 40 חברותות קבועות.
לשמעון המהנדס – יש.
לשלומית הסטודנטית – יש.
לאהרון, בחור הישיבה – יש.
ליוסי, אברך מישוב מרוחק – יש.
גם לך – יהיה!
 
וכמו החלוצים שיבשו ביצות, כך אנו בעז"ה ועם הרבה תמיכה וליווי של רבנינו הקדושים – נייבש את הספקות ונביא שמחה של תורה ללבבות!

והנה נציג כאן סרטון קצרצר על הפעילות של קומימיות בשטח:

------------------------------------------------------------------
רוצה לקחת חלק?
זה הזמן להרשם בתור פעיל ולקבל עדכונים
וזה הזמן לתרום כדי להחזיק את מפעל התשובה!
אריאל לביא - 052-6070466
ידידיה ליבוביץ - 052-5665029
osimtshuva@gmail.com

פלאפון מלא יהלומים

ביום חמישי האחרון, הלכתי כמנהגי מידי יום חמישי לת"א.


כל ליל חמישי מתמלאים הבארים והדיסקוטים בהמוני בית ישראל אשר הולכים לנוח מעמל השבוע שחלף ומוצאים מרגוע בשתיית יין וריקוד אל תוך הלילה
לאלו שאינם מכירים את העסק, העניין הוא כזה. כל ליל חמישי מתמלאים הבארים והדיסקוטים בהמוני בית ישראל אשר הולכים לנוח מעמל השבוע שחלף ומוצאים מרגוע בשתיית יין וריקוד אל תוך הלילה. הכניסה לבאר מסוים כלל לא מחייבת ככה שיוצא שגם הרחוב עצמו מלא באנשים שיצאו מהפאב הזה והולכים למשנהו ברחוב הסמוך.

אלא, שבתוך כל הסמטוכה, בתוך שאון הרחוב החוגג, בתוך כל הצבעוניות והמסכות עומד לו שולחן בודד, בלי שום פוזה, צבוע לבן. ומרוב צניעות הופך הוא להיות מושך את העין. נקיות, תמימות וצניעות בתוך בליל של צבעים, רעש והפרעות קשב.

ומסביב לדוכן, יהודים שקיבלו על עצמם לפחות פעם בשבוע לבוא ולהוציא את מה שהם מלאים בו, את הקדושה, את האהבה, את השמחה.

וכך גם אני, מוצא את עצמי פונה ליהודים בשאלה שאצלי היא כ"כ טבעית עד שאינני מפנה מקום לענות עליה על אף חשיבותה, "אחי, יש לך דקה לדבר על הקב"ה?" בלי שום מלבוש, שאלה ישירה, ללא שום כביש עוקף. הנה אני בא אליך במונית אקספרס, היישר אל תוך לבך- אחי, אהובי.

אינני מצליח לעכל שכך שאלתי ומיד צריך לעכל את התשובה: במקום הפאב, הבילוי השבועי, במקום הריקודים ו'שיכחת הצרות' אומר לי אותו יהודי - 'למה לא?' בכזאת טבעיות ופשטות, בכזאת אמיתיות וכנות. כן, אני רוצה לדבר על ריבונו של עולם, תגיד לי משהו. מילה ועוד אחת, והנה אנחנו מוצאים שעוד מעט והפאבים נסגרים והוא כבר בזבז את רוב החגיגה שלו על ה' יתברך.

'בזבזת?' אני שואל אותו והוא אומר לי בכנות שמאפיינת את כל השיחה בינינו: 'מה פתאום? היה פשוט טוב! לא יוצא לי לדבר על העניינים האלה הרבה, ואני עונה לו שעד כמה

שהוא חושב שהוא לא מתעסק עם השאלות האלה גם אני ככה, רחוק מהם, חי בתוך מציאות בלי זמן לעצור ולחשוב על כל מה שסובב אותי. 'אתה רוצה אולי לקבוע זמן משותף להתבוננות בכל הנושאים האלה?'

התשובה החיובית שלו מותירה לנו רק להחליף פלאפונים ולזכור להתקשר.

ובדרך חזור לשומרון אני מרגיש שהפלאפון שלי הפך לכבד יותר, מלא יהלומים, מלא ביהודים ועם זאת מלא באחריות לא לאבד את היהלום, רק ללטש אותו ולהתפלל אל ה'- "החזירנו בתשובה שלימה לפניך".

------------------------------------------------------------------
רוצה לקחת חלק?
זה הזמן להרשם בתור פעיל ולקבל עדכונים
וזה הזמן לתרום כדי להחזיק את מפעל התשובה!
אריאל לביא - 052-6070466
ידידיה ליבוביץ - 052-5665029
osimtshuva@gmail.com