מבזקי חדשות
שרות "עדכן אותי" רוצה לקבל הודעה כשהבלוג מתעדכן?
|
ח' חשון תשס"ו, 10/11/2005
לפני שנתיים ושבועיים, כשנסגר ערוץ 7 ברדיו אמרו רבים שאמנם יש ערוץ 7 במחשב בבית, אבל אין ערוץ בחוץ, והשמיעה בטלפון מדי יקרה.
עברו מאז הרבה מאוד מים בים התיכון, יהודים גורשו מבתיהם והרדיו המשיך להיות חסר. תכירו: טלפון סלולארי. כלי לתקשורת אלטרנטיבית לא רבים יודעים שכמעט כל מכשיר מהשלוש שנים האחרונות (כולל האחרונים מאלו בעלי מסכי השחור לבן), יודע להתחבר לאינטרנט. לא, לא מדובר באינטרנט שאתם מכירים במחשב אלא בגירסא קטנה ומקוצצת שלו, אבל אתרים שנכתבו במיוחד למכשירים הללו יעבדו גם יעבדו. ואם בעבר זה היה יקר, הרי שהיום מחיר הגלישה הוא בהחלט סביר (באורנג' כ-13 ש"ח לחודש לגלישה כמעט חופשית בדור השני ו-18 בשלישי, בשאר החברות אני לא ממש יודע אבל זה לא יקר כמו פעם) אז לטובת בעלי המכשירים הללו (שזה כמעט כל אחד מהגולשים פה), ומאחר והכלים הללו סובלים מחוסר פרסום משווע, הכנתי את המדריך הבא מדריך מקוצר: תקשורת לאומית בדרכים חדשות ערוץ 7
אורנג' דור שני: תפריט obox > חדשות ומזג אוויר > ערוץ 7 (טיפה למטה)
אורנג' דור שלישי: wap.a7.org
סלקום i-mode: חדשות > ערוץ 7 (כרוך בתשלום. אתר החדשות הכי זול שם) פלאפון: wap.a7.org פורומים ובלוגים:
חוץ מהחדשות ישנו אתר שבו ניתן להיכנס לפורומים ולבלוגים של הערוץ, ואף לכתוב הודעות/תגובות או מסרים אישיים.
בכל חברה: forum.inn.co.il/wap
רדיו ערוץ 7:
אמנם בטלפון, קצת יקר אבל עדיין שימושי לעיתים
מירס: 057-7777777
פלאפון: 050-8222233
אורנג': 054-7666011
בזק: 03-6066777
גלישה מהנה !
|
 
|
כ"ז תשרי תשס"ו, 30/10/2005
ברוכים הבאים לפסטיבל שלנו. השנה הפסטיבל הורחב והוקדם בשבועיים מהתאריך הרשמי. כל כלי התקשורת, אתרי האינטרנט השמאלניים והעיתונים מתחילים לעסוק בענייני הפסטיבל הקבוע המתרחש בדרך כלל בשבוע שבין י"ב חשוון ל-4.11. פסיטבל שמוקדש לראש ממשלה שנרצח בנסיבות מסתוריות. 
ואולי, כדאי לקרוא, ליום שבו יחקר מחדש הרצח בצורה רציני ויתגלו דברים מאוד מאוד מעניינים. בינתיים יהי זכרונו של האיש עצמו לברכה.
 פ-ס-ט-י-ב-ל רבין ! (דמיינו את הכרוז צועק את המילים הללו מעל הבמה. זה בטח ישמע טוב יותר) כמו כל שנה בעשר האחרונות, גם השנה התעוררנו בוקר אחד (והפעם, שבועיים קודם) וגילינו שפסטיבל רבין התחיל.
ראיונות עם משפחת הרוצח הנתעב, עם משפחתו של האליל זכרונו לברכה, עם נוער הנרות של אז והקשקשת הרגילה והמוכרת על הרוצח שירקב בכלא לכל החיים ומשפחתו המושמצת. כמה "עובדות" שכדאי לערער עליהן: 1. הרוצח הנתעב.
אני לא יודע מה עשה באמת יגאל עמיר ביום הרלוונטי, ואני גם מאמין שחף מכל פשע הוא לא. ייתכן שניסה לרצוח אולם סביר יותר שידע מראש מה יש לו באקדח. בכל מקרה סביר להניח הרבה יותר שהרוצח מסתובב חופשי מאשר להניח שהוא בכלא.
יש טענות שהרוצח הוא המאבטח יורם רובין, ויש טענות שהסגן של רבין (פרס) אירגן את הרצח (מה שהגיוני מאחר ואותו הסגן בדיוק נהיה לאחר מכן ראש ממשלה). יש גם המון שאלות ומסמכים סותרים על מה שקרה לאחר הרצח, בבית חולים, לאחר המוות (דוקטור היס...) ועל מעורבות שירות ביטחון ישראלי מסויים.
2. אשמת הציבור הדתי.
מכיוון שלא ניתן להוכיח (ועל הגירסא הרשמית של הרצח יש הרבה מאוד שאלות וסתירות) שיגאל עמיר אכן רצח את רבין, הרי שלא ניתן להוכיח שהציבור הדתי אכן אשם בהקשר הזה.
3. הכדורים תמיד נורים מימין לשמאל
האמת היא (עד כמה שהשמאל אוהב להסתיר את העובדות הללו) שהיו במדינה הזו עוד הרבה רציחות קודם ואחר כך (רחבעם זאבי הי"ד שמשום מה מתעלמים ממנו, שיום הירצחו העברי יהיה השבוע ? שלא ברור לגמרי עד כמה ראשי השמאל הישראלי אשמים ברצח ? רבים אחרים נוספים ?)
"משום מה" רק אלוהי-רבין* מקבל כזה פרסום בשבוע שבסביבות תאריך רציחתו בנסיבות מסתוריות. כמו כל שנה, בכיכר הקדושה יערך אירוע קדוש של כל השמאלנים מוקירי זכרו, יקראו למדינה פלסטינית ויחזרו על הקשקש שהם המציאו וקראו לה מורשת רבין.
אז מה עושים ?
האמת שאין יותר מדי מה לעשות. אני יכול לייעץ לכם בשבועיים-שלושה הקרובים לקחת חופש מהתקשורת, לא לקרוא עיתונים, לא לשמוע רדיו, לא לראות טלוויזיה ולשרוד בצורה שפויה את הפסטיבל העשירי להירצחו של אלוהי השמאל זכרונו לברכה.
ואולי, כדאי לקרוא, ליום שבו יחקר מחדש הרצח בצורה רציני ויתגלו דברים מאוד מאוד מעניינים. בינתיים יהי זכרונו של האיש עצמו לברכה.
________________
* אלוהי רבין: "אלוקים" למשל, הוא כינוי כבוד לריבונו-של-עולם. במקרה של אלילים אומרים "אלוהים אחרים" ולא "אלוקים אחרים" או דבר דומה
|
|
כ"א תשרי תשס"ו, 24/10/2005
זהו. החג חלף הלך לו. בינתיים אתם מוזמנים לראות את הסוכה שלנו במצב פעילות טיפוסית... הרבה כתום והרבה חוטי חשמל... (אגב, מישהו מזהה מהי התמונה שמוצגת על מסך המחשב השמאלי ?)
|
|
י"א תשרי תשס"ו, 14/10/2005
כבר כמה שנים שאני חושב על זה, וכנראה שהגיע הזמן להעלות את זה לכאן. נראה, אולי אני לא היחיד. לעיתים יוצא לי להקשיב לשירים באמת, כולל המילים, ולא רק לשמוע מאחורי הגב בה בשעה שבה אני עושה משהו אחר (למשל - בנסיעות). כשאני עושה את זה אני לעיתים מקבל צורת חשיבה אחרת על השיר המתנגן. מלבד כמה נקודות אחרות שאותן אני שומר למבקרי מוסיקה שזה המקצוע שלהם - יש דבר אחד בולט ששמתי לב אליו לאורך כל השנים ושנוא על ידי במיוחד: שירים שמאלניים, ושמאלניים בצורה מחרידה. אפשר לקחת דוגמא מהשיר האינפנטילי "אני נולדתי לשלום שרק יגיע - אני נולדתי לשלום שרק יבוא" שאין בו אפילו מילה אחת אינטיליגנטית, להמשיך במילים כמו "אנחנו עכשיו בצבא עם הנשק, קסדה על הראש" (חורף 73) ואחרים. ניתן גם להוסיף את העורכים המוסיקלים שמשלבים את שירי השקט והשלווה ("הנה באים ימים של שקט" למשל, ששודר בסביבות הבריחה מלבנון, ובאיזה אוטובוס שמעתי אותו בהקשר לגירוש מגוש קטיף וצפון השומרון). האידיאולוגיה השמאלנית מחלחלת גם לשירים שנראים בשמיעה ראשונה שלווים ותמימים. ניקח למשל את השיר "מחר", שאותו שרה למרבה האירוניה להקת הנח"ל. כל מי שיסתכל על מילות השיר יוכל לקרוא בקלות את התוכן השמאלני המוטמע בו היטב.
● ○●○●○●○●○●○●○●○●○●○●○●○●○●○●○●○●○●○●○●○●○●○●○פול חייל שלי פול בחור שלי עדין. אם לא תיפול עוד היום מחר תעמוד לדין ד"ר שלום פליסר
אפשר לומר שאין זמרים ימניים מוכשרים, או ליתר דיוק שזמרים ימניים מחביאים את עמדותיהם מחשש לפרנסתם (מה שנכון, וראוי למאמר אחר), אבל גם זה לא מסביר את היעדרם של השירים הללו.
ובכן, האמת שיש כאלו, ולא כל כך מעט, רק שהתקשורת לא ממש מסתכלת עליהם. אפשר להתחיל במשורר והמלחין המוכשר ד"ר שלום פליסר על עשרות שיריו, אחרים (עקיבא נוף כתב והקליט שיר או שניים, ואני מניח שיש עוד רבים וטובים שפספסתי). למעט "כלא שש" והשיר (המעולה) שלהם "זה היה ביתי", לא היה בשנים האחרונות אף שיר מחאה לאומי שחדר את מסך הברזל של התקשורת האלקטרונית או העיתונות הכתובה. גם כלי תקשורת "משלנו" שכן השמיעו את השירים הללו או כתבו עליהם, סיווגו אותם בצד כ-"שירים פוליטיים" ונמנעו מלשלב אותם ברצפים הרגילים (בה בשעה ששירים שמאלניים טהורים מושמעים ברצפים הללו כבר שנים ארוכות).
אני לא חושב שאני יכול להציע רעיונות ומצבים לתיקון המצב המדובר (רבים וטובים ממני לא הצליחו), אבל בשבוע הבא בעז"ה אני אעשה לכם הכרות אם אחד מזמרי שירי המחאה שהולך להוציא אלבום חדש בקרוב.
|
|
ג' תשרי תשס"ו, 06/10/2005
אני מניח כי הקטע הבא יעלה לי ביוקר מכל מיני כיוונים ואנשים, אולם אחרי לילה של סליחות ודיבור "לקיר" נראה לי שהוא במקום. בשעה שהודעה זו נכתבת (2:36 בלילה) אני באוטובוס לאחר סליחות מול הכותל המערבי, או בשמו המדוייק יותר - שריד בית מקדשנו (ואגב - לא השריד היחיד. מה עם הכותל הקטן או הכותל הדרומי ?). אותו כותל שנכתבו עליו סיפורים ומדרשים, על העניים שבנו ועל המלאך שבירך אותו שלא יחרב לעולם. תקוותם של יהודים במשך השנים בגלות היתה בית המקדש (שיבנה במהרה בימנו אמן), אולם משום מה מתישהו היא התחלפה בקיר המערבי של בית המקדש. כך למשל כשנפלה העיר העתיקה בתש"ח, הדבר שעליו ביכו הוא אבדן הגישה לכותל. כשבשנת תשכ"ז זכינו לחזור לעיר העתיקה תחת שלטון ± יהודי, הדבר הראשון שעליו חשבו ואליו רצו היה הכותל. כמה ימים אחר כך מסר משה דיין את מפתחות הר הבית לוואקף - ההקדש המוסלמי. ברגע של טמטום הכירה מדינת ישראל הרשמית בזכותו של האוייב על הר הבית.תחת הכסת"ח הנהדר של האיסור ההלכתי לעלות להר, משך השנים נשמר אותו טאבו מזעזע שעל פיו במקום המקדש מהלכים שועלים ומרצחים, והיאהוד מסתפק בקיר חיצוני של חצר בית המקדש. וכאן הצרה הצרורה: זה שהשלטון לא ממש דתי ויהודי את זה ידענו, אבל מה עם הציבור הדתי והחרדי שמשך כל השנים הללו שותק (למעט "תמהונים" יקרים) ? איני רוצה להיכנס לסיפור העליה להר הבית והדעות המרובות בנושא, אולם לא ניתן לפחות לסגור את הר הבית למוסלמים ? לי אין תשובה. לקראת יום כיפור והתפילות האין סופיות לבניין בית המקדש נראה לי שכדאי שלעם ישראל תהיה אחת.
|
|
מאחורי המסךמאת משה למפרט
בלוגו של צעיר חובש כיפה. כותב על נושאים מגוונים בין פוליטיקה לבין אינטרנט ונושאים טכנולוגיים.
תגובות, הערות, הערות ומעטפות נפץ ניתן להעביר בדואר אלקטרוני: moshel@a7.org
|
