. מאחורי המסך - בלוגים - ערוץ 7

מבזקי חדשות

שרות "עדכן אותי"
רוצה לקבל הודעה כשהבלוג מתעדכן?

בלוגים


ו' תמוז תשס"ו, 02/07/2006

טיול במרכז השומרון


לילה, בהחלטה של רגע אורזים את מה שיש ונוסעים למרכז השומרון.

ציוד מינימלי: הרבה מים, אוכל, בגדים וכמובן החשוב ביותר: הרבה מצב רוח, מחשב נייד, 2 פלאפונים, מצלמה, מטענים ועשרות חוטים מכל מיני סוגים.

לילה. מנסים לישון על השולחן. לא הולך. בסוף מצליחים להירדם לאיזו חצי שעה.
3:25 לפנות בוקר, איזה אידיוט החליט שצריך לקום ומחליט להעיר את כולם. נו מילא.


צילום: נאור אברהמי

אורזים את הכל לתיקים ומתחילים ללכת לכיוון הגבעה הסקלארית, לאורה של איילת השחר.



צילום: משה למפרט


היעד הנכסף בשלהי הלילה, מבט מלמטה



חוות סקאלי - מבט מלמטה. צילום: משה למפרט

תפילת שחרית, ויאללה לדרך

והנה המכור הכבד, על גבעה באיתמר ומחובר לאינטרנט מתחת לעץ.
תמונה לא משהו, אבל שיהיה.


צילום: צבי טבנס

תהנו :-)



י"ט סיון תשס"ו, 15/06/2006

ישיבות ההסדר, השכלה ונישואין


חיזוק ותגובה לסדרת המאמרים של הרב אליעזר מלמד ב"בשבע".
שירות לאומי, השכלה ונישואין
השכלה מקצועית כשירות לאומי

ראיתי בפורום של מתחתנים לעתיד אשכול שעסק בנושא עלויות המחיה של זוג צעיר, מחירי שכירות בישובים ובירושלים וכו'. המספרים הללו (בדולרים כמובן), העלו בי חלחלה וגרמו לי קצת לחשוב על המשמעות הכלכלית של הללו.

הרב אליעזר מלמד שליט"א כותב על השירות הלאומי ואומר שהוא מאחר את
צודק הרב אליעזר בכך שהשירות הלאומי דוחה את הקמת המשפחה, אולם הישיבות ונספחיהן עושות אותו דבר בדיוק, בלי לזלזל בחשיבות האדירה שלהן.
גיל הנישואין בשנה או שנתיים. הוא ממשיך וכותב על חשיבות רכישת המקצוע והנישואין בגיל צעיר יותר.
הוא צודק באיתור הבעיה, אולם אני רוצה לתקוף אותה מכיוון אחר, הבעיה שנגרמת מאותה הסיבה בדיוק, לבנים בישיבות ההסדר והישיבות הגבוהות.

זה מאוד חשוב להשקיע בלמוד תורה. זה מרומם את הנפש וגם ונותן לאדם בסיס רוחני לחיים. ואין כמו לימוד ללא מחוייבויות אחרות (עבודה למשל...) אולם פה נמצאת גם הבעיה:
צעיר מתחיל ללמוד בישיבת הסדר בגיל 18-19 ומסיים שם בגיל 23-24, ויש המוסיפים עוד שנה. אם ניקח בחשבון שגיל 21-22 ואילך זה גיל סביר עבור נישואין (וכמובן אלו שמתחתנים בגיל 19-20, מרב מהבלוג השכן למשל), הרי שעד גיל 23-24 יש לזוג שלנו בין ילד לשניים.

האבא של הילד הזה, שחתם בכתובה על זה שהוא צריך לזון ולפרנס, חסר מקצוע ולמעשה חסר יכולת אמיתית לפרנס את משפחתו. בשלב הזה יש לאבא שלנו 2 אפשרויות, ששתיהן (לענ"ד) גרועות:
1. לחיות על חשבון ההורים של הזוג.
אם ההורים רוצים ויכולים – מצוין. אולם הם לא אחת "חנוקים" מעלויות הישיבות והאולפנות של אחיו הצעירים ולא יכולים תמיד לעזור, וכמובן בעיית מעוטי היכולת.

2. להיות אברך ולחיות על חשבון הציבור, ומחוסר ברירה.
אם חשקה נפשו בתורה – שילמד, שיעמיק בה, (ואחר כך ילך להיות רב-מורה, או מקצוע תורני אחר). יש חשיבות אדירה ללימוד תורה.
אולם אין סיבה אמיתית שאדם שלא מתאים לכך, יחיה על חשבון תרומות ונדבות רק כי אין לו אפשרות אחרת לפרנס את עצמו ומשפחתו.

לחילופין – הוא יכול להחליט, כמו הבנות במאמרו של הרב אליעזר, שהוא לא מתחתן עד סיום הלימודים:
18 – סיום תיכון
23 – סיום ישיבת הסדר
27 – סיום תואר ראשון
והנה לכם הסיבה למה אנשים מתחתנים בגיל מבוגר.

התעלמתי כרגע מאשתו של אותו בחור. היא סיימה שירות לאומי (19) ותואר (22) או 2 שנות ש.ל./מדרשה (20) ותואר (23). גם היא חסרת יכולת לפרנס את המשפחה בשנים הראשונות.

צודק הרב אליעזר מלמד בכך שהשירות הלאומי דוחה את הקמת המשפחה, אולם הישיבות, המכינות ונספחיהן עושות אותו דבר בדיוק לבנים, זאת כמובן בלי לזלזל בחשיבות האדירה של המוסדות הללו.

הרב אליעזר מלמד אכן מודע לבעיה, והישיבה שלו (הר ברכה) מציגה את תוכנית "שילובים" (תואר במכללת אריאל תוך כדי שנות ההסדר), וגם בישיבות אחרות מודעים לה (בישיבת פ"ת של הרב יובל שרלו למשל יוצאים עם פסיכומטרי + מקצוע הוראה שאפשר לחיות ממנו בשנים הראשונות + הכרה אקדמאית בלימודים שחוסכת זמן יקר בעתיד עבור "מדעי הרוח"), אולם, נראה שכל זה אינו מספיק והבעיה לרובם של הבחורים הללו נותרת בעינה.


אני הקטן לא יכול לתת פיתרונות, את זה יעשו רבים וטובים ממני, אולם אני חושב שמחובתי להעלות את הבעיה.

מה שאני כן יכול להוסיף, זה שמי שהשקיע בתחביב שלו בתור נער והפך אותו למקצוע, יפתור לעצמו חלק משמעותי מן הבעיה ויקל על חייו בהמשך, ובדידי הווה עובדא.



כ"ז אייר תשס"ו, 25/05/2006

ריקוד-תמונות


ריקודגלים. כל העולם שם.
כמו עוד עשרות אלפי דתיים גם אני הגעתי היום ל"הפגנה" בלב ירושלים. חולצת-לא-נשכח-ולא-נסלח, תיק עם סרט כתום, נעלי הליכה, מצלמה וחברי הנאמן - המחשב הנייד.


ליד חומות העיר העתיקה


שער יפו


בירת ישראל? שימו לב לתרגום באנגלית


חלקיק מתמונה שצילמתי. שימו לב מי הביא את הקידמה לערבים. הציונים הארורים כמובן.


ויש מי שמחלק שתיה בחינם.


הכותל הוא בסך הכל קיר מערבי. דרך הקראוון הזה נכנסים להר הבית


מבנה זמני למדיי בהר הבית. "שועלים ילכו בו".



כ"ה אייר תשס"ו, 23/05/2006

מי אוהב לחגוג בעיות ?


השבוע נחגוג את יום ירושלים. רבים תהו מדוע יום זה שייך לציבור הדתי לאומי בלבד.
אני הגעתי למסקנה שצריך לנתח את הבעיה מכיוון אחר:
 
הנה שני משפטים, המייצגים משמעות זהה:
אהוד אולמרט, שם רשעים ירקב, יוזם גירוש ביהודה ושומרון לבעלי מוצא אתני יהודי, ולאחר מכן להרוס את בתיהם ואת השטח לתת לאוייב.
-או-
ראש הממשלה, אהוד אולמרט רוצה לעביר בממשלה את תוכנית ההתכנסות, במסגרתה יפונו מתנחלי השטחים הכבושים ויפורקו בתיהם.
 
משך שנים, החל מקצת לפני חתימת אסון אוסלו, התקשורת הישראלית בנתה טרמינולוגיה שבמסגרתה "החזרת" שטח ונתינת נשק לאוייב הערבי זה "הסכם שלום", שלאוייב יש "זכות שיבה" (שמדינת ישראל דוחה אותה כמובן), שאת ה-"התנחלויות" המשוקצות וזוללות התקציבים צריך לפנות וכיוצא בזה.
 
בהקשר שלנו, קול ישראל וגלי צה"ל אומרים תמיד "בעיית ירושלים". ירושלים היא לא "בעיה" אלא עיר בירה, כנ"ל גם יהודה ושומרון ("השטחים", אי שם מעבר להרי החושך... זה לא ארץ ישראל וזה לא חצי קילומטר מכפר סבא) וגוש קטיף תובב"א ("רצועת עזה" - ביטוי שבה לחפות על זה שהגוש היה קרוב יותר לשדרות מאשר לעזה).
 
"חזקה על תעמולה - שאינה חוזרת ריקם" (הרבי מליובביץ זצ"ל)


י"ד אייר תשס"ו, 12/05/2006

אחורה בזמן (או: תמונה אחת שווה אלף מילים)


באחד הערבים שלפני יום העצמאות נשאלתי "נו משה, מה אתה עושה ביום העצמאות ?"
לשואל עניתי שאני לא יודע, אבל אחר כך צפו בראשי תמונות מימים אחרים.
 
חשבתי לא מעט מה לכתוב, אבל לאחר לא מעט זמן שבו כתבתי ומחקתי, ושוב כתבתי, ושוב מחקתי פשוט התייאשתי מלכתוב.
 
קצת אחר כך (ותודה למי שגרמה לי לעשות את זה) חיפשתי תמונה מסויימת במחשב שלי, ומצאתי מזכרות ממקומות שהיו ואינם עוד.
בסופו של דבר החלטתי לתת לתמונות לדבר במקומי.
 
 
"השרשרת האנושית": מפגן ענק שבו רבבות יהודים כיסו קילומטרים על גבי קילומטרים.
מי בתקשורת שהיה מעוניין להשכיח את זה, עשה מלאכתו נאמנה.
 
האמונה התמימה לפיה הפגנות דמוקרטיות יעצרו את הגירוש
 
קצת אחר כך, בשבת תשובה, נסעה קבוצה של חג"סניקים אמיצים של עזרא (כל השאר, או הוריהם השתפנו משום מה), לבקר ביישובי גוש קטיף המיועדים להחרבה:
 
 
כמה עזראים/ות על החוף ביישוב שירת  הים
 
בחול המועד סוכות, נסיעה מאורגנת מהתחנה המרכזית פ"ת לצפון השומרון. כל הסיפור כחצי שעה נסיעה.
אמרתי פעם שאני קרוב מאוד ל"גבול הישן" ?
 
בתים בישוב חומש על רקע נופי השומרון
 
 
 
יצירת-אומנות בכפר האמנים שא-נור.
לבושתי אומר שאת שם האמן - שכחתי
 
אחר כך הייתי עסוק בצרות אחרות (ובתפילה שהגירוש יפול איפשהו בדרך), ובחול המועד פסח חזרתי לטייל.
 
 
 
בדרך מנווה דקלים לחוף הים
 
 
חוף הים המדהים. צילום: דודי גנוט
 
עבר החג, הגיע יום העצמאות. גם שם עשתה המצלמה של הפלאפון את עבודתה נאמנה.
 
יום העצמאות בגוש קטיף. ים של אנשים שבאו לעודד ולחזק
 
יומיים לפני תשעה באב, תפילה מעומק הלבליושב במרומים שיעשה משהו לקראת הפשע שבדרך:
 
לרחבה אי אפשר היה להיכנס. לאחר טיול ארוך על גגות העיר
העתיקה, הצלחתי לתפוס בערך רבע או שליש מהמשתתפים
 
בשמיים רצו אחרת, וכך הגענו לעיר אופקים, שם, באמצע הלילה, עלינו על אוטובוס שאף אחד לא הזמין, ואף אחד לא באמת יודע לאן הוא הולך ליסוע.
 
עם שחר, כלבי האמסטף בתחפושת בני-אדם המכונים יס"ם, תפסו אותנו.
אם ראיתם פעם איך אריה או חיית-טרף אחרת טופסת את הקורבן שלה, כך כוחות החוק תפסו את הפושעים המסוכנים.
נדחסנו משהו כמו 80 איש באוטובוס הצפוף, ונחטפנו היישר למחסום כיסופים, שם ראיתי את השלט האדום והאנטישמי שעל פיו אסור ליהודים (להבדיל מערבים תושבי ישראל) להיכנס לחבל עזה.
 
הנה נבל אחד במשטרת כיסופים שמונע מאיתנו לצאת מהאוטובוס
בשביל לשתות או ללכת לשרותים.
 
ראיתי במו-עיניי את הרשעות של מפקד משטרת כיסופים דאז, רון יהודה ימ"ש. הנ"ל דאג לפרנסתם של הרבה מאוד רופאים...
 
 
אחר כך ייבשו אותנו משך יותר משלוש שעות, ולבסוף הגענו, יחד עם עוד כ-300 פושעים, לרחבת הכלא בבאר שבע
 
אוייבי העם והמדינה ברחבת כלא "דקל" בבאר שבע.
 
 
איכות התמונות יחסית ירודה, לאור העובדה שהן צולמו ברובן בידי טלפון סלולארי עם מצלמה בסיסית (איכות VGA).
 
אחד מלקחי הגירוש בעיניי, היה העובדה שקניתי לעצמי מצלמה איכותית בהרבה, ובמקביל גם השקעתי לא מעט זמן באימונים ובצילומי-סרק על מנת שהתמונות הבאות שיצאו מתחת ידי יהיו טובות בהרבה.
 
 
 

עמוד: ראשון | 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20

מאחורי המסך

מאת משה למפרט
בלוגו של צעיר חובש כיפה. כותב על נושאים מגוונים בין פוליטיקה לבין אינטרנט ונושאים טכנולוגיים.
הירשם ל RSS של הבלוג


תגובות, הערות, הערות ומעטפות נפץ ניתן להעביר בדואר אלקטרוני: moshel@a7.org