מבזקי חדשות
שרות "עדכן אותי" רוצה לקבל הודעה כשהבלוג מתעדכן?
|
א' אלול תשס"ו, 25/08/2006
אחרי 3 שבועות של הפסקה שוב אני כאן, הפעם עם קצת פרספקטיבה על מה שעוברים טירונים בצבא. ברשותכם אחזיר אותכם כ-3 שבועות אחורה בזמן, בשלב שבו הגענו לבקו"ם, קיפלתי את הסרט הכתום וקיבלנו מדים.
באותו היום, בשעות אחר הצהריים שובצנו במחלקה שבה נהיה עד למחרת. אותנו, קבוצה של 4 חיילים דתיים שלמדו בשנה שעברה במכון לב באותו המסלול, שיבצו במחלקה הכוללת בעיקר חיילי נח"ל (ובניהם אני). אנשי תנועות הנוער החילוניות בעיקר, אנשים שלא חובה להסכים איתם בשביל לעריך את עבודתם האידיאליסטית במה שהם מאמינים בו. אין הרבה, אבל יש עדיין אנשים כאלה. בדד, בלי עתיד בלי תקווה בלי חלום. באותו הערב הייתה הופעה של להקה ששואפת להיות המשך של להקת הנח"ל ההסטורית. בתור מי שמאוד אוהב להקות צבאיות ידעתי שהיום הם לא משהו, אבל הייתה לי ציפיה כמוסה שהם ינסו לפחות לחקות את העבר המזהיר. כמובן שתקוותי נכזבו. מתוך הופעה של שעה אפילו שיר אחד לא היה בעל מטען אידיאולוגי כלשהו (ולו שירי שלום, אפילו זה כבר לא). הכל היה שירי אהבה או שירים מוכרים מהעולם שבחוץ (למשל השיר שנתן את הכותרת). גם המילים אגב, לא היו משו.
מה שכן - היו רמקולים אימתניים והיה מזגן טוב, ובסך הכל היה נחמד להעביר את הזמן באולם הלהקות במקום בלסדר מיטות ולקפל שמיכות. אתה דתי ? רד מהאוטובוס ולך לקפל שמיכות 4 בבוקר השכמה, 5:30 תפילה וכיוצא באלה, ועד השעה 8:30-9:00 כל אחד מקבל מדבקה שבה כתוב מספר, שעל פיו הוא ישובץ הלאה. בהמשך היום הזה ניתן היה לראות אותנו עולים על האוטובוס לכיוון מחנה שמונים. קצת לפני שנסענו המפקדים באוטובוס שאלו ברמקול: "יש פה דתיים שלא רוצים מפקדות ?", הרמנו את הידיים. תגובת המפקדים הייתה להוריד אותנו מהאוטובוס, לאפסן את הציוד הצבאי שלנו ולשלוח אותנו לעוד יום בלתי נגמר בבקו"ם. את המשך היום הזה בילינו בלהוציא כמה אלפי שמיכות ממכולה, להוריד אותם לסככה, למיין אותם לפי צבעים לקשור ולהעלות חזרה למכולה. מכאן והלאה הכל פחות או יותר התחיל לזרום. הובאנו לבסיס בניצנים, שובצנו בפלוגה שמכילה ברובה ביני"שים ומשם פחות או יותר העניינים התנהלו כסדרם. בפעם הבאה: עלילות הטוראי בבסיס הטירונים. פחות סיפורי צבא קלאסיים ויותר מסקנות אישיות שלי מאיך שמתנהל היום הצבא.
|
 
|
י"ב אב תשס"ו, 06/08/2006
הבטחתי לעצמי לשתוק לפחות עד אחרי הטירונות, אבל זה כנראה לא הולך. מחר המדים הירוקים (זה בסדר, קניתי משחה נגד אלרגיה) יעטפו אותי ולא אוכל יותר לפתוח את הפה בלי איזה משפט, אבל היום עוד מותר. חיפה חיפה, איפה היית, בשעה שנהרסו בתי דוגית? איפה היו תושבייך העיר בשעה שהמפקד את חייליו העיר "למשימה הלאומית" אי שם בדרום, או אפילו קרוב, בצפון השומרון ? איפה הייתם חייפאים יקרים, בשעה שגורשו אחינו מנצרים ? חיפה חיפה, מדוע שתקה-נא בבוקר גורשו תושבי עצמונה ? נהריה העיר, מה היא תגיד על כך ששתקה, כשנעקרה גדיד ? משורר גדול אני לא, אבל נראה לי שאני יודע את התשובה. זה לא קרה פה. זה קרה "שם", בעזה הרחוקה. אבל עזה לא כל כך רחוקה... מי ששתק כאשר הפצמ"רים נורו לגוש קטיף, קיבל את הקטיושות והקסאמים אליו הביתה מי ששתק כאשר גורשו תושבי גוש קטיף ברח מביתו המופגז מהצפון, או מהדרום מי שהלך לים בשעה שאחינו נזרקו לכלבים, משלם עכשיו את הפנסיונים לכלבים שננטשו בצפון... חיפה היום מי ששתק (או חמור מכך - עלז) למראה הדחפורים עולים על נווה דקלים, קיבל את הקטיושה עולה על הבית שלו. יש דין, ויש דיין.
עכשיו תשאלו את תושבי חיפה והקריות מה הם חושבים על תושבי תל אביב שממשיכים לרקוד ולנסוע לים כשיש מלחמה במרחק שעתיים נסיעה. בעקבות מבול התגובות: אני לא חושב שאפשר להאשים באופן ישיר תושב חיפה כזה או אחר, או תושב תל אביב כזה או אחר. יש גם פה וגם פה אנשים אידיאליסטיים ועם חשיבה לאומית בריאה. באופן כללי - בחיפה ובשדרות הצביעו יותר מדי אנשים "קדימה" ו"עבודה", וכנראה שמגיע להם לשלם את המחיר.
אני לא יודע חשבונות שמים, אני קצת יודע חשבונות ארץ וקצת שכל ישר, ובחשבונות ארץ מי שבורח מעזה עזה רודפת אחריו.
לא צריך להיות נביא בשביל זה, רק קצת שכל ישר (אלא שכידוע - את המוח מכבים בש.ג. של הבסיס)
|
|
ח' אב תשס"ו, 02/08/2006
ביום שני הקרוב אני מועד להתגייס לצבא "ההגנה" לישראל. אין לי טיפת אמון בצבא הזה ומפקדיו, אין לי טיפת מוטיבציה. במקום ללכת ולקנות ציוד ליום הגיוס, אני יושב בחדר שלי ואוסף מסמכים, מהסוג שיעשו לי את החיים קלים יותר ואת התועלת שלי בצבא לכמה שיותר אפסית. דן חלוץ - אני לא סומך עלייך בתור מפקד. כנ"ל גם אלו שהיו שותפים בגירוש בקיץ שעבר. שאולמרט ישלח ללבנון את הבנים שלו. לא אותי ! מתוקף הנסיבות - הבלוג יוצא לחופשה.
|
|
כ"ט תמוז תשס"ו, 25/07/2006
רבותיי, המלחמה בלבנון היא בלוף. רק חבל שהחיילים שם נרצחים באמת וההלויה והשבעה היא אמיתית. ריבונו של עולם. למה אחרי הפצצת חיפה בירות עדיין קיימת ?
למה עזה קיימת עדיין?
למה בית חנון עוד לא נמחקה מעל האדמה ? 
בשביל שראש הממשלה יוכל להסתובב בעולם ולהיראות "מוסרי" על הדם שלי ?
 אבל יישובי גוש קטיף כבר נמחקו. האוייב האולטימטיבי. צבא "הגנה" לישראל. צילום אילוסטרציה אני לא מדבר על הפצמ"רים שירו על ה"מנתחלים", הם ידועים כלא-בני-אדם. אני מדבר על הקסאמים שהתפוצצו במתחם תחנת הכוח באשקלון, או בשדרות, או בכל מקום אחר.
על איזו אחדות את מדברת ?
על אחדות סביב ה"לחימה" מלבנון ?
על מוסר מזוייף שבשמו נרצחים יום-יום חיילי צה"ל, במקום להפציץ מהאוויר ?
על שר ביטחון שמתגאה בטייס שלא ירה על מחבל עם טיל ביד אחת ותינוק בשניה ?  חיילים מחכים להיכנס ללבנון. צילום: דו"צ
הכל מזוייף.
הכל שקרי.
למה אני צריך להתגייס לצבא ?
בשביל מה ? בשביל לחזור בארון או באמבולנס - ואיזה מפקד מעונב יקבל את הפלאפלים שלו ?
בשביל שראש הממשלה יוכל להסתובב בעולם ולהיראות "מוסרי" על הדם שלי ? חייל לפני גיוס. ____________________________________________ נכתב במקור כתגובה להודעה איפשהו על עם ישראל מאוחד וכו', אולם לאור ההשערה שהמסר החריף ימחק, הופנה לכאן.
|
|
י"ז תמוז תשס"ו, 13/07/2006
תרשו לי להחזיר אותכם כמה ימים אחורה, ליום רביעי לפני שבוע. כמדומני שמה שקרה לי (ורק לי) בתאריך הזה זה רק סוג של אבן-בוחן להתנהלותה של כלל מדינת היהודים. מוקדם בבוקר, אני מגרד את עצמי מהמיטה, מתפלל וכו' ונוסע לכיוון ירושלים. בדרך אני רוצה לשמוע רדיו. בשביל התענוג הפשוט והדמוקרטי הזה שקיים בעולם כבר יותר ממאה שנה, אני צריך להוציא את המחשב הנייד מהתיק, לחבר אותו למודם סלולארי יקר ורק אז אני יכול לשמוע רדיו לטעמי. כמובן שלא כל אחד יכול להרשות לעצמו את זה. צריך רמה לא נמוכה של ידע טכנולוגי אחר כך אני מגיע לבית המשפט העליון. בכניסה למבנה יושב שומר שבודק כל פרק ותג בחפציי. איפשהו בתיק הוא מוצא מספריים עתיקות שאפילו נייר הן לא יודעות לגזור. הוא שם את המספריים העלובות במגירת הפקדות הנשק ונותן לי מספר על מנת שאוכל לקבלן בהמשך. אחר כך אני עובר בשער המגנטי ונכנס למבנה. הדיון בענייני (בג"ץ 3387/06 - משה למפרט נגד מפקד לשכת גיוס) נקבע לשעה 11:30 באולם ד', יחד עם עוד 5 דיונים, רק שבפועל הוא מתקיים הרבה אחרי השעה אחת.
בסופו של דבר הגעתי לפשרה עם הצבא ולא כאן המקום להרחיב. אני יוצא מבית המשפט. אף אוטובוס לא מגיע לכאן כך מסתבר, רק לכנסת שזה טיפה רחוק או לצומת הבאה. אם אין לך רכב פרטי או מונית כך מסתבר, אין לך מה לחפש בבית המשפט העליון. אחר כך אני נוסע חזרה הביתה. בדרך החדשות (שאותן אני קורא באינטרנט - WAP) מספרות על עוד צווי הגבלה ליהודים כאלו ואחרים ועל עוד מאחזים אחרים שמועדים לעקירה ולגירוש. אז מה היה לנו ? בשביל לשמוע רדיו - צריך מחשב נייד, מכשיר דור שלישי והרבה כסף בשביל לעבור את הצבא - צריך להגיע עד בית המשפט העליון כדי להילחם על זכויותך בדרך חזרה הביתה, כל המדינה בוערת, קסאמים, הדרום וכו' ושומעים ברדיו של הנהג מי האוייב האמיתי של המדינה: יושבי המאחזים.
אז תגידו לי, זו מדינה יהודית? דמוקרטית ?
|
|
מאחורי המסךמאת משה למפרט
בלוגו של צעיר חובש כיפה. כותב על נושאים מגוונים בין פוליטיקה לבין אינטרנט ונושאים טכנולוגיים.
תגובות, הערות, הערות ומעטפות נפץ ניתן להעביר בדואר אלקטרוני: moshel@a7.org
|
